"עדיף לאהוב ולאבד מאשר לא לאהוב בכלל" (אלפרד טניסון)
מאז ומעולם תפסו רגשות האהבה והאובדן מקום מרכזי באומנות. סיפורי אהבה נפלאים זכו ללחניהם של גדולי המלחינים – באופרות שובות הלב מאת ורדי ופוצ'יני, בשירים מאת שומאן או בפואמות, סימפוניות ויצירות למחול מאת צ'ייקובסקי, פרוקופייב ואחרים. בסדרת המפגשים הזאת נכיר לעומקן כמה מיצירות המופת של המוזיקה הקלאסית, וננסה להבין כיצד הצליחו המלחינים לגעת בעמקי נשמתנו ולרגש אותנו עד דמעות. ניוודע לאופרות, לשירים וליצירות מוזיקליות טהורות (ללא טקסט), שהמשותף לכולם הוא מוטיב האהבה, האובדן והמוות – אותם רגשות עזים המניעים את העולם.
כדברי הפתגם ההודי הידוע: "באהבה, הקבצנים והמלכים שווים". אין זה משנה אם אתה צעיר בוהמייני בפריז או אותלו, כולנו נופלים במלכודת האהבה, והפעם בזו שהלחינו למעננו אותם מלחינים נהדרים.