ציורים מטורפים

מושג מאנגה (Manga), "ציורים אקראיים", הופיע לראשונה במאה ה־19. מאחר שהמאנגה, המצויירים באופן חופשי על הדף, הם רישומים מלאי הומור נקשר המושג לציורים קומיים. בין הציורים תמונות סאטיריות וקריקטורות של בני אצולה, אנשי דת, סמוראים, שחקני תיאטרון, אלים ועוד.

הקריקטורות המפורסמות והקדומות ביותר שנמצאו ביפן צוירו כנראה בידי נגרים על לוחות העץ המרכיבים את תקרת הבניין הראשי (Kondo) של מקדש הוריוג'י (Horyuji) שנבנה בנארה במאה השביעית. קריקטורות משעשעות נמצאו גם על הבסיסים של פסלי האלים ברהאמה ואינדרה במקדש טושודאיג'י (Toshodaiji) שנבנה בנארה במאה השמינית. ברישומים האלה מתוארות דמויות מצחיקות שנועדו ככל הנראה לסלק רוחות רעות. הדבר מעיד שלמסורת הציורים הקומיים היה קשר לאמונה ולדת. בגנזך שוסואין (Shosoin) שנבנה במאה השמינית במקדש טודאיג'י (Todaiji) שבעיר נארה נמצאו ציורים קומיים, בהם פנים מצחיקים שהבעותיהם משונות ועיניהם גזורות מן הבד (Fusakumen). נמצא שם מסמך משנת 745 לספירה, שבפינתו צוירה קריקטורה המתארת אדם מזוקן שעיניו הבולטות יוצאות מחוריהן
(Daidairon).

באולם הפניקס במקדש ביודואין (Byodoin) שבאוג'י (Uji), שהארכיטקטורה שלו אופיינית לתקופת הייאן (Heian; 1185-794), מצוירות קריקטורות המתארות פקידים זוטרים בחצר האצולה. באותה עת היו ציורים קומיים (Oko-e) תחביב פופולרי בקרב בני האצולה. לקראת סוף התקופה הופיעה מגילת קריקטורות הידועה בשם "מגילת החיות העליזות" (Choju giga), או "מגילת אנשים ובעלי חיים עליזים" (Choju jimbutsu giga), שנהוג לייחסה לנזיר הבודהיסטי טובה סוג'ו (Toba Sojo; 1140-1053). במגילה זו, הנחשבת לאחת הדוגמאות הטובות ביותר של האמנות היפנית הקומית, תיאורים סאטיריים של בעלי חיים בדמות בני אדם. קופים, ארנבות, ציפורים וצפרדעים מתוארים ככוהני דת או אצילים העסוקים במשחקים תחרותיים המסמלים את צימאונם לכוח פוליטי. במגילה מופיע גם קוף בדמות נזיר בודהיסטי הנושא תפילה אל צפרדע היושבת כפסל בודהא על מעמד בצורת פרח הלוטוס. ברבות הימים היה המונח טובה־א (Toba-e; ציורי טובה) לשם נרדף לז'אנר של ציורים קומיים יפניים. ציורים אלו התאפיינו בדמויות גרוטסקיות בעלות ידיים ורגליים מוארכות בהגזמה. בשתי מגילות אחרות מאותה תקופה - "אגדות הר שיגי" (Shigisan engi emaki) ו"המגילה המאוירת של באן דאינאגון" (Ban Dainagon ekotoba) - מצויירים אלמנטים קומיים ובהם תיאורים מוגזמים וגרוטסקיים של בני אדם.

עם התפשטות הבודהיזם בתקופת קאמאקורה (Kamakura; 1333-1185) צוירו מגילות מאוירות המתבססות על האמונה הבודהיסטית בגיהינום ובסבל האנושי. במגילות מתוארות סצנות מן הגיהינום (Jigoku-zoshi), רוחות רעבות (Gaki-zoshi) ומחלות שונות (Yamai no soshi).

האמונה כי השדים צועדים בלילות מסוימים ונעלמים עם שחר נפוצה כבר בתקופת הייאן, אך רק במאה ה־14 הופיעה מגילה המתארת "תהלוכה לילית של מאה שדים" (Hyakki Yagyo). תמונות אלו צוירו בהשפעת האמונות העממיות שרווחו בתקופה שהייתה רצופת מלחמות. אמנם אין ספק שהמגילות מתארות נושאים שהפחידו את בני התקופה, אך הדמיון הרב והרישומים הנועזים והגרוטסקיים של הדמויות, ולו המפחידות ביותר, מעלים חיוך בפני המתבונן. מראשית תקופת אדו (Edo; 1868-1603) נושאים אלו צוירו כתיאורים הומוריסטיים ללא הקשר דתי. ניתן לראות זאת ביצירותיהם של אוטאגאווה קוניסאדה (Utagawa Kunisada; 1864-1786) וקאוואנאבה קיוסאי (Kawanabe Kyosai; 1889-1831) המוצגות בתערוכה.

לציורי דיו רבים שצוירו בידי נזירי זן יש פן הומוריסטי. בציורים אלו, העשויים בדרך כלל במשיכות מכחול מהירות וספונטניות, מוצגות דמויות של מורי זן ונזירי זן ידועים וגם קריקטורות של קדושים ואלים שונים. הציורים אינם נושאים אופי סימבולי דתי. בציורי הדיו הקומיים בסגנון אמנות הזן של האמנים נאקאי ראנקו (Nakai Ranko;1830-1766) וקאנו איסן (Kano Isen; 1828-1775) מתוארות בהומור דמויותיהם של הוטיי, אל האושר, ודאיקוקו, אל העושר, שניים משבעת אלי המזל.

עם הגידול בתרבות הפופולרית בתקופת אדו הופיעו ציורים קומיים וציורי ז'אנר (Fuzokuga; תמונות מחיי היום יום). ציורים משעשעים המכונים אוטסו־א (Otsu-e; תמונות מאוטסו), שהופיעו בראשית תקופת קאנ'איי (Kanei; 1644-1624) נמכרו כמזכרות לעולי הרגל למקדש מיידרה (Miidera) שבאוטסו ולעוברים ושבים לאורך דרך הטוקאידו שבין אדו לקיוטו. רוב הציורים הללו ונושאיהם, המתייחסים בהומור לשדים ולמנהגי הנזירים, משקפים אמונות עממיות מתובלות בהומור נאיבי. למשל, שד בדמות נזיר בודהיסטי המשוטט ברחבי הארץ, מקיש על גונג שעל חזהו ומבקש נדבות. האומנם חזר השד מדרכו הרעה והיה לבודהיסט, או שמא הוא מתעתע בבני האדם שיתנו לו כסף למטרות מרושעות? הציורים מתאפיינים בקווי מכחול רחבים וחופשיים, אינם חתומים ואינם נושאים תאריך.

גם יצירותיהם של אמנים שונים מזרם האוקיו־א (Ukiyo-e; "תמונות מן העולם הצף") ניחנות בהומור רב. במאות ה־18 וה־19 הופיעו הדפסי העץ של טושוסאי שאראקו (Toshusai Sharaku; פעיל 1795-1794) ואוטאגאווה טויוקוני הראשון (Utagawa Toyokuni I; 1825-1769) שתיארו קריקטורות של שחקני קאבוקי בהבעות פנים גרוטסקיות. בשנת 1814 פרסם האמן קאטסושיקה הוקוסאי (Katsushika Hokusai; 1848-1760) שלושה עשר כרכים של סדרת רישומים שלו שכונתה "הוקוסאי מאנגה" (שני כרכים נוספים פורסמו לאחר מותו). הוקוסאי היה הראשון שהשתמש במונח "מאנגה" לתיאור סדרת הדפסים של דמויות אנושיות, בעלי חיים ומכל המצוי תחת כיפת השמים. האמן לא התכוון מלכתחילה ליצור סדרה של יצירות הומוריסטיות, אך היא משקפת את המרכיב הקומי המצוי בסצינות יומיומיות בחיי בני האדם. רישומי המאנגה של הוקוסאי מאופיינים בקו מהיר, חופשי ובטוח. הוקוסאי חתם על גבי רישומיו הקומיים "ציור של אדם מטורף" (Gakyojin) או "ציור מטורף של אדם זקן" (Gakyo Rojin). המונח קיוגה (Kyoga), שמשמעו "ציורים מטורפים", היה לאחד הכינויים של הציורים הקומיים. לאמנים רבים כגון: אוטאגאווה טויוקוני, אוטאגאווה קוניסאדה, אוטאגאווה קוניושי (Utagawa Kuniyoshi; 1861-1797) ואנדו הירושיגה (Ando Hiroshige; 1858-1797) הייתה שמורה חתימה מיוחדת להדפסים ההומוריסטיים. למשל: "הירושיגה גיגא" או "גיהיטסו" (Hiroshige giga or gihitsu) כלומר, "קריקטורה מאת הירושיגה".

ביפן הייתה מסורת ארוכה של הצגת נושאים פוליטיים או חברתיים בצורה הומוריסטית באמצעות בעליי חיים. למשל, בהדפס העץ של קאוואנאבה קיוסאי תמונה אלגנטית של קרב הצפרדעים הגדול מתואר קרב שעתיד היה להתרחש בין צבא השוגון ללוחמיו של אציל פאודאלי. בהדפס העץ נראה הצפרדע מפקד צבא השוגון רכוב על קרפדה ומסמן באמצעות מניפת הקרב שבידו לצבא הצפרדעים שלו לתקוף את האויב.

בתקופת אדו הופיעו יצירות קומיות רבות, אך איסורים והגבלות שהטיל הממשל צמצמו את מספרן. בכל זאת, החדשות על האירועים שהובילו לנפילת המשטר הצבאי הועברו לציבור באמצעות קריקטורות וציורים הומוריסטיים. היום ידועה המאנגה בעיקר כספרי הקומיקס היפניים.