הנטסקה (Netsuke) היה במקור אביזר לבוש מעוטר ומגולף שנקשר בשרוך לחפצים אחרים. חפצים אלו המכונים סאגמונו
(Sagemono; דבר תלוי) כוללים קופסאות אינרו (Inro) לחותם ולתרופות, נרתיקי טבק, ארנקים, קופסאות לכלי כתיבה ועוד. הבגד היפני המסורתי, הקימונו, הוא גלימה ללא כיסים הנקשרת בעזרת אבנט רחב סביב המותניים. את הנרתיקים השונים נשאו קשורים בשרוך שהושחל מתחת לחגורה. הנטסקה, הקשור בקצהו השני של החוט, היה מונח תלוי מעל האבנט. ייעודו היה מניעת החלקתם של אותם חפצים.
במקורו היה הנטסקה (נה - שורש, טסקה - להדק), כפי שמשתמע משמו, חפץ שימושי פשוט מאוד. פיסת שורש, במבוק, או עצם ובה חור להשחלת החוט. עד מהרה זכה פריט זה לתשומת לב אמנותית והיה לפסלון שמשתקפים בו נושאים הלקוחים מכל תחומי החיים. הנטסקה היה בשימושם של גברים מכל המעמדות החל מהמאה ה־16, אך הגיע לשיא פריחתו בתקופת אדו (1868-1603). לאחר רסטורצית מייג'י (Meiji Restoration; 1868) חלה ירידה בשימוש בנטסקה עקב אימוץ הלבוש המערבי ויציאת הנרתיקים השונים מן האופנה. חפצים אלו שיוצרו במקור לשימוש יומיומי הועלו לדרגת אמנות ברגע שאומנות זו חדלה להתקיים והם נהפכו עניין לאספנים. כיום רק אמנים מעטים מייצרים נטסקה.
הנטסקה עשוי מחומרים שונים ובהם עצים כגון ברוש יפני, תאשור, דובדבן, שזיף ועוד. כמו כן, השתמשו בשנהב פיל ובשיני חיות אחרות כלוויתן, היפופוטם וחזיר הבר. יש גם פסלונים העשויים מקרן, במבוק, עצם, אבנים טובות, שריון צב ומתכות. בין החומרים היו גם כאלה שייחסו להם סגולות רפואיות. עצם לסת לוויתן מזן מיוחד שימשה להורדת חום, וקרני צבי הועילו כנגד נכישת נחש האפעה. בנטסקה מסוג זה השאירו משטח אחד לא מעוטר שנועד לשפשוף, ומן האבקה היו מכינים את התרופה הרצויה. החומר נבחר על ידי האמן על פי שכיחותו באזור מגוריו, על פי התאמתו לנרתיק, משקלו וחוזקו. את הנטסקה הכינו בטכניקות שונות: גילוף, תבליט, חריטה, חקיקה, עבודת רשת, יציקה, הטבעה במתכת, עבודת לכה, קרמיקה, שיבוץ וצביעה. עיסוק זה נחשב לעיסוק גברי ולהכנתו נדרשו בין שלושים לשישים ימי עבודה.
אמני הנטסקה הראשונים היו פסלים של דמויות השאובות מעולם הדת, ולכן מרבית הנושאים שבחרו היו קשורים לחיי הדת: אלים, דמויות אגדיות ואנושיות שהועלו לדרגת אלים, שדים ורוחות. אולם לאלה נוספו גם בעלי חיים אמיתיים ודימיוניים, צורות מעולם החי והדומם להן היה קשר לאמונות עממיות.
בתקופת אדו נוספו גם נושאים הלקוחים מחיי היום יום אשר אין להם כל קשר לאמונה ולדת. התערוכה, שכולה מאוסף המוזיאון, מתמקדת בנטסקה מתקופה זו, המתארים אנשים מכל הגילאים שעוסקים בפעילויות שונות: בעלי מלאכה, עוברי אורח, אקרובטים, ילדים, נזירים, מוזיקאים, אנשים מתרחצים או ישנים, אנשים בלווית חיות מחמד, או סתם יושבים בבטלה. המיומנות הטכנית הגבוהה והדיוק בפרטים של האמנים היפנים כמו גם השאיפה היפנית לפאר כל חפץ זעיר ולהופכו ליצירת אמנות בעלת שלמות אסתטית ניכרת בדמויות הקטנות, המוצגות בראליסטיות, בהומור ובחיות מעוררת השתאות. האמנים לא התכוונו בהכרח ליצור יצירות הומוריסטיות, אך רבים מן הפסלונים משקפים את המרכיב הקומי המצוי בסצנות היום יומיות בחיי בני האדם. בדרך כלל, אין הם משיגים זאת באמצעות תיאורים מוגזמים וגרוטסקיים של בני אדם אלא בטבעיותם הם מעלים חיוך על שפתינו.