אוטאגאווה טויוקוני הראשון (Utagawa Toyokuni I; 1825-1769) היה מעצב הדפסי עץ מז'אנר האוקיו־א (Ukiyo-e; תמונות מן העולם הצף), מאייר ספרים וצייר. בשנות ה־90 של המאה
ה־18 פיתח סגנון מקורי בתיאור שחקני תאטרון הקאבוקי הן בסצנות מתוך מחזות והן כדיוקנאות, שהיה מודל חיקוי לדורות של אמנים שבאו אחריו.
טויוקוני הראשון נולד במישימה־צ'ו (Mishima-cho) ברובע שיבה
(Shiba), שבעיר אדו (Edo). הוא היה בנו של קוראהאשי גורוביי
(Kurahashi Gorobei), פסל ידוע של בובות עץ ושל דמויות של שחקני קאבוקי. שם ילדותו היה קומאקיצ'י (Kumakichi) ומאוחר יותר קומאמון (Kumaemon). בגיל 14 לערך החל ללמוד ציור בסטודיו של שכנו, אוטאגאווה טויוהארו (Utagawa Toyoharu 1814-1734), מייסד אסכולת אוטאגאווה, שעיצב הדפסים של נשים ושל שחקני קאבוקי אך התמקד בעיצוב הדפסי נוף.
טויוהארו נתן לטויוקוני את שם המשפחה אוטאגאווה ואת שתי ההברות הראשונות של שמו הפרטי, ובחר בו להיות ראש האסכולה אחריו. היצירה הראשונה שעליה חתם בשם זה היא איור לרומן (משנת 1786), שכתב שינראטיי מאנזו (Shinratei Manzo). הדפסי העץ הראשונים של טויוקוני, של נשים, יצאו לאור בשנה שלאחר מכן. בסוף שנות ה־80 ובראשית שנות ה־90 של המאה ה־19 המשיך טויוקוני לאייר ספרים ולפרסם הדפסים של נשים. אין תיארוך מדויק של עבודותיו אלה, אך בכולן ניכר שמקור ההשראה לתיאור דמויות של נשים בעבודותיו, כמו בעבודות של כל בני דורו, היה הדפסיהם של טוריי קיונאגה (Torii Kiyonaga; 1815-1752), קיטאגאווה אוטאמארו (Kitagawa Utamaro; 1806-1753) והוסודה איישי (Hosoda Eishi; 1829-1756).
באביב 1794, חודש לפני שהאמן טושוסאי שאראקו (Toshusai Sharaku; פעיל 1795-1794) הוציא לאור את הדפס דיוקן שחקן הקאבוקי הראשון שלו, הוזמן טויוקוני אל ההוצאה לאור המצליחה איזומיה איצ'יביי (Izumiya Ichibei) להכין הדפסים של שחקני קאבוקי על רקע אפור בהיר. ההדפסים הללו זכו להצלחה מסחררת וההוצאה לאור עודדה אותו להמשיך וליצור הדפסים דומים.
בשנת 1795 יצא לאור הדפס העץ הראשון של טויוקוני שבו נראה רק ראש שחקן התאטרון. הוא נהנה לתאר גם שני שחקני קאבוקי בסצנה דרמטית אחת ובשנת 1796 עיצב סידרה של הדפסים כאלה בגודל חצי גיליון (37 x 18 ס"מ לערך). בשנת 1797 עיצב את הראשון מסדרה של למעלה ממאה הדפסים כאלה בגודל גיליון
(37 x 25 ס"מ לערך).
הסדרה הוסיפה להתפרסם בעשור הראשון של המאה ה־19 עבור המוציא לאור נישימוראיה יוהאצ'י, אייג'ודו (Nishimuraya Yohachi, Eijudo).
בשלוש שנים אלה - 1797-1795 - עיצב טויוקוני למעלה מחמישים הדפסים לסדרה "שחקני קאבוקי בסצנת במה" (Yakusa butai no sugata-e). משנים אלה דרך איפוא כוכבו של טויוקוני בשמי אדו
(Edo; היום טוקיו) והדבר נתן לו חופש ליצור הדפסי נשים, ילדים ונושאים קומיים, שהתחרו ביצירותיהם של בני דורו, אוטאמארו ואיישי. עם התהילה גדל ביטחונו ועבודותיו ניחנו בהעזה ובמקוריות.
עבודותיו ניחנו בסגנון אישי בולט, אשר אין לטעות בו. בימת הקאבוקי הייתה מקור השראה לאמן וככל שהתאמץ להראות את כישורי השחקנים בהדפסיו, הוא נטה יותר ויותר להגזים בהבעות פניהם ומחוות הגוף שלהם. בזכות ההבעה הפשוטה והישירה של השחקנים ביצירותיו, נהפכו הדפסי העץ ביפן לאמנות המקובלת על הכול. הוא אמר: "הציורים שלי - הם סתם משהו שאני מצייר, ולא יותר מכך".
עם עליית הביקוש להדפסי עץ בראשית המאה ה־19, גדל מאוד מספר ההוצאות לאור בעיר אדו. באותה עת המשיך טויוקוני לעצב ספרים והדפסים של נשים, אך תשומת לבו הייתה נתונה בעיקר לתיאור דיוקנאות של שחקני קאבוקי. לו ולתלמידיו היה מונופול וירטואלי על הנושא.
לא ידוע באיזו שנה נשא טויוקוני אישה, אך ידוע שהיו לו שני ילדים, גם הם אמנים. בתו (1871-1810) למדה ממנו לצייר והייתה לאמנית אוקיו־א. היא חתמה על עבודותיה בשם קוניקאמה
(Kunikame). בנו נאוג'ירו (Naojiro) היה פסל בעץ. יש הסוברים שטויוקוני התכחש לבנו בגלל אורח חייו ההולל. לאחר מותו של טויוקוני למד הבן לעצב הדפסים אצל טויוקוני השני (Toyoshige; בערך 1835-1777). הוא חתם על מספר הדפסים שפורסמו בשנות ה־30 של המאה ה־19 בשם טויוטושי (Toyotoshi).
כמעט כל האמנים שפעלו משנות ה־90 של המאה ה־18 ועד לשנות ה־30 של המאה ה־19, ששמותיהם מתחילים בשם "קוני"
(Kuni) היו תלמידיו של טויוקוני. תלמידו המצוין הראשון היה אוטאגאווה קונימאסה (Utagawa Kunimasa; 1810-1773), שעיצב למעלה ממאה הדפסים בשנים 1803-1796, רובם דיוקנאות של שחקני קאבוקי.
טויוקוני השני נכנס לסטודיו של טויוקוני הראשון בסביבות שנת 1820. על יצירותיו הראשונות חתם בשם איצ'יריוסאי טויושיגה
(Ichiryusai Toyoshige). בשנת 1824 אימץ אותו טויוקוני הראשון רשמית ואירס אותו עם בתו. עם מותו, בשנת 1825, ירש טויושיגה את שם משפחתו. למרות גילו הצעיר וחוסר הניסיון שלו הוא יצר תמונות של שחקני קאבוקי, של נשים יפות וכן סידרת הדפסים נאה של נופים ששמה "שמונה מראות של מקומות מפורסמים"
(Meisho hakkei). לא ידועה כל יצירה של טויוקוני השני לאחר אמצע שנות ה־30 של המאה ה־19. עיצובי הדמויות שלו מתאפיינים במבנה פנים וגוף עדין והם דומים לאלה של האמן קאטסוקאווה שונשו (Katsukawa Shunsho; 1792-1726) ולאו דווקא לאלה של טויוקוני הראשון.
טויוקני השלישי החל ללמוד אצל טויוקוני הראשון בגיל 15 וקיבל את שם האמן קוניסאדה (Kunisada; 1864-1786). בשנת 1808 החל קוניסאדה לעצב הדפסים של שחקני קאבוקי, אך עבודותיו המוקדמות כוללות הדפסים של נשים יפות (Bijin-ga) ושל קורטיזנות ותמונות ארוטיות. לאחר מותו של טויוקוני הראשון, גם טויושיגה וגם קוניסאדה (שחש שהוא ראוי יותר לשאת את השם של מורו) חתמו על יצירותיהם בשם טויוקוני. לפיכך נהג טויושיגה להוסיף את השם "קוסוטיי" (Kosotei) לחתימתו כדי להבדילה מזו של קוניסאדה.
כל ההדפסים של קוניסאדה שנדפסו בידי המו"ל אייג'ודו לא נשאו את השם טויוקוני, כי כנראה גם הוא ראה בטויושיגה ממשיך טבעי של טויוקוני הראשון. אף על פי שקוניסאדה היה תלמידו הפורה ביותר והחשוב ביותר של טויוקוני הראשון, הוא קיבל את רשות משפחת טויוקוני לאמץ את השם אוטאגאווה טויוקוני באופן רשמי רק בפברואר 1844. לשון ההודעה הרשמית על הדפסיו הייתה: "קוניסאדה אראטאמה נידאי טויוקוני" (Kunisada aratame nidai Toyokuni), כלומר "קוניסאדה שינה את שמו לטויוקוני השני". הדבר הוביל אחדים מן החוקרים להתייחס אליו כאל טויוקוני השני, אך למעשה הוא היה טויוקוני השלישי. ייתכן שקוניסאדה קיבל רשות לשאת את שם מורו רק בשנה זו ולא בשנת 1835 עם מותו של טויושיגה, כי בשנת 1843 נפטרה אלמנתו של טויוקוני הראשון ומשפחתה הסירה את התנגדותה להעביר את השם לקוניסאדה.
ז'אנר דיוקנאות שחקני הקאבוקי שהנחיל טויוקוני הראשון לאמנים רבים ששמם מתחיל בהברות "קוני", הוסיף לשגשג עד סוף המאה ה־19. הדפסי העץ של טויוקוני הראשון וטויוקוני השלישי היו מקור השראה ליצירותיהם של למעלה ממאתיים מעצבי הדפסים של שחקני קאבוקי באוסאקה (אסכולת אוסאקה) ויותר ממחצית ההדפסים היפניים המסורתיים הם פרי יצירתם של אמני אסכולת אוטאגאווה. טויוקוני הראשון מוערך ביפן בעיקר בזכות ההתמדה שלו בתיעוד תקופה חשובה מאוד בתיאטרון הקאבוקי. בתחום זה השפעתו ניכרת על יצירותיהם של אוטאגאווה טויוקוני השלישי ואוטאגאווה קוניושי (Utagawa Kuniyoshi; 1861-1798).