בובות נייר מיפן
בראשית האביב, בשלושה במרס, נחגג ביפן ההינה מאטסורי
(Hina-matsuri) - פסטיבל הבובות. בחג זה נועד לבובות תפקיד מיוחד. מקורו של החג במאה ה-12. האיכרים חגגו את שובו של האביב והחלו בהכנות לשתילת האורז. בובות נייר או קש מחוספסות וגסות הוכנו על ידיהם והושלכו לנהר באמונה כי יחד איתן ייעלמו במעמקים מחלות ומזל רע. לפיכך בובות הנייר מעולם לא הייתה צעצוע משחק לילדים אלא קמיע המגן על יוצרה.
באותם ימים החלו גם בני אצולה לקשט את ביתם בחמש עשרה בובות המסמלות את יושבי החצר הקיסרית, בתקווה להבטיח את שלום הקיסר. בין הבובות היו הקיסר והקיסרית, שלוש בנות לוויה, חמישה מוסיקאים, שני שרים ושלושה שומרים. במהלך השנים הפכו הבובות מפוארות מאד והמנהג התפשט בקרב כל המעמדות החברתיים. בערב השלושה במרס, עסקו אמהות ובנותיהן בהכנת בימה אדומה לזוג הקיסרי, בהגשת מנחות לאלים וממתקים לילדי השכנים שהוזמנו הביתה.
הטקס הושלם בתקופת שלטונו של השוגון איאנארי (1841-1773; Ienari), שהיה אב לבנות רבות. איאנארי ביקש להגן על יפן מכל השפעה זרה על ידי שימור מנהגים השייכים לעולם הפאודלי ולחצר הקיסרית כמאפייני החיים היפניים. תוך כדי משחק בבובות למדו הילדות מיומנויות נשיות מסורתיות מן הבנות הבוגרות יותר ומן הנשים, כגון אמנות סידור הפרחים, טקס תה וקיפולי נייר (אוריגאמי).
הבובות בבתי משפחות ממעמד הפועלים באדו (כיום טוקיו) לא היו יקרות ערך כמו אלו שהיו מצויות בארמון הקיסר בקיוטו. בדומה לבובות שהשליכו האיכרים לנהרות כקמיע גם הן היו עשויות נייר. בובות הנייר היו מעודנות ויפות. עיצוב השיער נעשה בעזרת נייר מקומט והתסרוקת הותאמה לכל קבוצת גיל. שכבות בגד הקימונו נעשו על ידי נייר צבוע או מודפס על פי החוקים האסתטיים של הלבוש המסורתי. הבובות הפכו מציאותיות יותר על ידי הוספת חתכים בנייר או ציור במכחול של העיניים והפה. היפנים שמרו על הבובות כעל אוצר ודאגו שלא יפלו לידיהם ההרסניות של ילדים קטנים. בשלהי תקופת אדו (1868-1603; Edo) ובמיוחד בתחילת תקופת מייג'י (1912-1868; Meiji) הפכה אמנות בובות הנייר לעיסוקם של מבוגרים בשעות הפנאי.
בובות הנייר מכונות ביפנית אנה-סאמה-נינגיו (Ane-sama; Ane-sama-ningyo - אחות גדולה; ningyo - בובה). כשהבן הבכור התחתן, אחיותיו הקטנות נהגו לכנות את הכלה 'אחות גדולה'. חלומן של הילדות היה להיות כלה וללבוש את לבוש הכלה המרהיב, ולכן הכינו בובות נייר בלבוש כלה.
כמו אמנויות פופולריות אחרות ביפן גם את בובות הנייר ניתן לשייך לאזור ממנו באו על פי הדגמים הטיפוסיים, הצבעים והסגנון. הבובות המסורתיות חסרות פנים, אולי כדי שיהיו לראי שבו יוכל כל אחד לצפות באישיותו שלו. יש המציגים את הבובות עם גבן אל הצופה כדי שיהיה אפשר להתרשם מן התסרוקות המסורתיות. הראש עשוי בד כותנה מכוסה בנייר לבן והתסרוקת מהווה מפתח חשוב להבנת מעמדה של הדמות וגילה.
בתערוכה מוצגות בובות נייר של האמנית קימיו פורוקאווה המשקפות קשת רחבה של נושאים. הדמויות לקוחות מן האגדות, הספרות, ההיסטוריה וחיי היום יום בתקופות שונות. הבובות מצטיינות בבגדים מרהיבים ומהוות עדות חייה לאופנות הלבוש מן העבר. ישנן בובות המתארות רפרטואר דמויות של גיבורים מתיאטרון הקאבוקי. הן מנסות להעביר את האווירה של תאטרון על ידי ההבעות השונות, תנועות הגוף והתלבושות המסוגננות. כל אלה הופכים את בובות הנייר לאמנות שמשווים אותה לעיתים קרובות לאמנות הפורצלן.
קימיו פורוקאווה - אמנית בובות נייר
קימיו פורוקאווה (Kimiyo Furukawa) נולדה בטוקיו בשנת 1914. עם סיום חוק לימודיה בבית הספר התיכון טויואייווה (Toyoeiwa) בשנת 1933 החלה ללמוד אמנות הכנת בובות מכותנה ושאפה להיות יוצרת בובות. אך, כאשר נישאה בשנת 1937 לסייאיצ'י פורוקאווה נאלצה לוותר על חלומה. היא נסעה לסין ביחד עם בעלה שהיה פקיד ממשלת יפן במנצ'וריה. בשנת 1946 שבה פורוקאווה ליפן עם אמה ושני ילדיה לאחר שבעלה נהרג במלחמת העולם השנייה.
ביפן נאלצה לעבוד כתופרת כדי לפרנס את משפחתה ולגדל את ילדיה. אך, אהבתה לבובות הנייר לא נמוגה. בשנת 1962, בהיותה בת 48, למדה במשך שנה את מלאכת הכנת בובות הנייר בבית ספר בטוקיו. הבובות של פורוקאווה היו כה יפות עד ששכניה ביקשו ללמוד ממנה את המלאכה. על מנת להכין בובות עבור שכניה החלה לשכלל את הבובות. בשנות השישים לבובות הנייר לא היו עיניים או פה והבגדים של הבובות היו פשוטים למדי. בהדרגה החלה פורוקאווה ליצור בובות נייר אשר מקור השראתן הוא אמנות האוקיו-א - ההדפסים היפניים המסורתיים. בעיקר היא הושפעה מז'אנר שעסק ב'נשים היפות' (Bijin-ga). פורוקאווה התמחתה ביצירת תסרוקות ובגדים מנייר שהיו נהוגים ביפן עד לתקופת אדו
(1868-1603). באותם ימים הלבוש והתסרוקת הצביעו על מעמדה של האישה ועל עיסוקה. על ידי נסיונות חוזרים ונשנים הצליחה פורוקאווה ליצור את התסרוקות ופרטי הלבוש הרצויים למרות שהיו אשר אמרו לה שאלו אינם עוד באופנה. היום היא יודעת לעצב כ-50 תסרוקות ותלבושות שונות עשויות נייר, והיא יצרה כ-300 סוגים שונים של בובות נייר. מאה מתוכן מוצגות בתערוכה זו.