ינשוף, עורב, או דמות נזיר נודד במרחבי שלג אינסופיים, המוצגים בהומור שנון בהדפסי עץ במונו־כרום שחור עם שני כתמים אדומים קטנים על נייר מחוספס, הם סימני ההיכר שהיצירה אינה אלא של האמן אקיאמה איוואו (Akiyama Iwao). אקיאמה איוואו נולד בשנת 1921 במחוז אויטה. הוא החל את הקריירה האמנותית שלו בציור שמן, עבר לעסוק בתחריט ולבסוף בהדפס עץ. בשנים 1966-1959 למד אצל אמן ההדפס היפני הנודע מונקטה שיקו (1975-1903).
הדפסי העץ של אקיאמה איוואו מעבירים תחושה של חספוס ו"חוסר מושלמות". הוא משתמש בנייר יפני ובו פיסות קטנות של קליפות עץ התות שהנייר עשוי מן הסיבים שלו בעבודת יד. תוך התעלמות מודעת מאלגנטיות ומניסיון לייפות ולעדן את צורתם של מושאיו, אקיאמה מתאר אותם בכתם שחור חסר פרטים ובקו מתאר לא מלוטש. כל אלה מקנים לעבודותיו אופי של אמנות עממית, נאיבית וישירה.
לצד הינשופים, העורבים ודמות הנזיר הנודד, בהדפסים משולבים שירים של משורר ההייקו איסא (Issa; 1827-1763), נזיר הזן טאנדה סאנטוקה (Taneda Santoka; 1940-1882) שאותו פגש אקיאמה, ושירים שלו עצמו. טאנדה סאנטוקה, בעל הרגישות לטבע ולקיום האנושי בו, הוא שהשפיע בעיקר על יצירתו של אקיאמה. סאנטוקה היה משורר תמהוני שנע ונד ברחבי יפן, נושא מטרייה וקערה לאיסוף נדבות, כדרכם של הנזירים הבודהיסטים. שילוב בין כתב וציור אינם זרים לתרבות היפנית. בעיקר ניתן לראות זאת בציור הדיו, שנחשב לאחת האמנויות הקלאסיות שלומד כל משכיל. בדומה לציורי הזן, שירי ההייקו היפניים והשירים הקצרים האחרים המשולבים ביצירותיו, אקיאמה שואף גם הוא להעביר את רוח הדברים בצורה תמציתית וממצה, בספונטניות ובאופן בלתי אמצעי.
כאמור, בעלי חיים תופסים מקום מרכזי בעבודותיו של אקיאמה ובעיקר שניים: הינשוף והעורב השבים ומופיעים במהדורה אחר מהדורה של הדפסיו. בסין וביפן הינשוף הוא סמל לחוסר נאמנות. בסיפורי עם יפניים הוא מתואר כמי ש"טורף את הוריו". לעומתו, העורב נחשב לשליח האלים, הוא סמל למזל טוב ומשמש דוגמה לכיבוד אב ואם, יסוד חשוב במסורת היפנית. פתגם יפני אומר כי "ילדי העורב דואגים למזון הוריהם". בהדפסיו של אקיאמה הינשוף אינו נראה מפחיד כלל אלא תמים, משעשע ופיוטי, ויחסיו עם העורב מלאי הומור בניגוד מוחלט למוניטין שיצא לו בפולקלור היפני.
הינשוף הוא ציפור לילה וביום אינו עושה דבר, אלא בעיקר מנמנם. בשניים מהדפסיו של אקיאמה הוא נראה מביט בחצי עין בעורב המנקר בכרכוב של גג בית בשיאו של יום חם. מנקודת ראותו של הינשוף, פעילותו של העורב, או של כל יצור אחר, באמצע היום מעידה על טיפשות. השיר של איסא המצוטט ביצירה ("יום חם / הוא מנקר בכרכוב / העורב הטיפש") משלים את נושא ההדפס ומסייע בהבנתו. עורבים נוטים לעיתים לחקות בעלי חיים אחרים. ייתכן שבמקרה זה הוא מחקה את פעולת הנקישה בעץ של הנקר בחיפושו אחר מזון. כמובן שחיקוי הפעולה בלבד לא יוביל אותו לתוצאה הרצויה, ולפיכך הוא מצטייר כטיפש בעיני איסא ובעיני הינשוף.
בהדפס אחר נראה הינשוף לאחר שלגם מן הטיפה המרה ומסביבו עלים צעירים שנשרו מן העצים. מובן שעלים רעננים אינם נופלים מצמרות העצים משום שזה עתה לבלבו. זוהי רק אשליה הנובעת משכרותו של הינשוף או שמא שלנו. אנו למדים על שכרותו של הינשוף משם היצירה ("שיכור במקצת") ומן השיר של טאנאדה סאנטוקה ("שיכור במקצת / עלים צעירים / נושרים"), המופיעים בחלקו העליון של ההדפס. אך די במבט אחד בעיניו המתגלגלות של הינשוף כדי להסגיר את מצבו המביך. אמנם השירים וכותרות ההדפסים מסייעים בהבנתם, אך בהחלט ניתן לזהות בנקל את הינשופים בתפקיד "הפרופסור", "הנביא", "המוסקטרים", "האלים" ו"החכמים" בהדפסיו של אקיאמה גם מבלי להזדקק להם, משום שלכל אחד מהם אישיות ואופי משלו.
הקומפוזיציה בהדפסים שמתוארת בהם הדמות הקטנה של הנזיר הנודד בנופי השלג הלבנים והאימתניים נעשתה בהשפעת מסורת ציורי הדיו הסיניים, שבהם, כמו בתורת קונפוציוס, לכל דבר מקום ביקום. האדם אמנם קטן לנוכח עוצמתו של הטבע, אך אין זה מעיד על היותו חסר חשיבות במערכת הקוסמית. אך, ללא ספק, ניכר כי התנשאות של האדם על הטבע, רחוקה ממסורת זו. הנזיר הוא טאנדה סאנטוקה שנדד ברחבי יפן בחיפושו אחר הארה. הצעד הראשון בדרך זו הוא ההבנה כי חיים ומוות הם היינו הך. השיר של סאנטוקה "בין חיים ומוות / שלג נופל / ללא הפסקה", המופיע באחד ההדפסים, הוא ביטוי לתובנה זו.
אקיאמה איוואו הציג תערוכות רבות ביפן ומחוצה לה. ההדפסים בתערוכה זו הושאלו למוזיאון בסיועו האדיב של מר יוג'י אבה מגלריית יוסיידו בטוקיו.