באמנות היפנית המסורתית גשרים מתוארים בציורים ובהדפסים של מראות ונופים אולם אין ז'אנר שעוסק במיוחד בנושא זה. הדפסי העץ הצבעוניים מנציחים גשרים אשר אינם עוד או גשרים שבמקומם עומדים היום גשרים מודרניים. בציורים נראים גם גשרי עץ אשר עומדים על תילם עד עצם היום הזה כגון, גשר קינטאי (Kintai) המפורסם, שנבנה בשנת 1673 באיוואקוני (Iwakuni; היום מחוז יאמאגוצ'י, Yamaguchi) וגשר הקופים (Saruhashi), שתלוי מעל גיא עמוק וצר באוטסוקי (Otsuki; היום מחוז יאמאנאשי, Yamanashi).
על פי המיתולוגיה היפנית הגשר הוא מקום המקשר בין עולם האלים לעולם בני האדם. מסופר שהאלים איזאנאגי (Izanagi) ואיזאנאמי (Izanami) חצו את הגשר הצף השמימי, איזאנאגי טבל את החנית האלוהית במימי האוקיינוס ומן הטיפות שטפטפו ממנה נוצרו איי יפן. עד היום הגשר המחבר את במת תיאטרון הנו עם חדר ההלבשה של השחקנים מסמל את המעבר בין עולם האלים ורוחות המתים לעולם בני האדם.
המילון האתנולוגי לפולקלור היפני (Minzokugaku-jiten) מספר כי בימים קדומים מלאכת בנית הגשרים לא הייתה קלה. גשרים שנקראו אוהאשי (Ohashi; גשר גדול) לא היו גדולים באמת אלא קטנים וקצרים, ולמעשה מעט מאוד גשרים נבנו מעל מימיהם הסוערים של נהרות גדולים ורחבים. ביצירות אמנות רבות הגשרים נראים גדולים ומרשימים משהיו במציאות כיוון שהאומנים בחרו לתאר אותם ארוכים יותר.
בגלל האקלים היפני הסוער - המונסונים, הממטירים גשמי זעף ורוחות הטייפון - היה קשה מאוד לשמור על תקינותם של הגשרים. עוצמת הזרם של הנהרות בעונות אלו גברה וגשרים רבים נהרסו בקלות. אגדות יפניות רבות מספרות כי בימים קדומים היה נהוג להקריב אדם חי (Hitobashira; עמוד אנושי) במהלך בנייתם של גשרים, תעלות וטירות כדי להשקיט את רוחות האלים האחראים לסערות. על פי האגדות הדבר מבטיח כי מבנים אלו יהיו עמידים ויציבים יותר. האזכור הראשון לקורבן אדם ביפן מופיע בכרוניקה "ניהון שוקי" (Nihon shoki; 720 לספירה) בחלק העוסק בשלטונו של הקיסר נינטוקו (Nintoku). האגדה המספרת על איכר שהקריב את חייו בעת בניית גשר נאגארה (Nagara) בטסורומי (Tsurumi; היום מחוז היוגו, Hyogo) ידועה במיוחד. רבים מקורבנות האדם היו נשים אשר היו לאלות לאחר מותן. אגדות העוסקות בקורבנות אדם הופצו בעיקר על ידי כוהנות דת (Miko; שמנויות) שעסקו בטקסים לפיוס אלי המים (Suijin).
הכרוניקות היפניות הראשונות מספרות כי הגשר הראשון ביפן נבנה במאה הרביעית לספירה באיקאי נו טסו (Ikai no Tsu), מחוז אוסאקה של ימינו. אך הטכניקה הסינית לבניית גשרי העץ הידועים ביופיים הגיע ליפן דרך קוריאה רק בשנת 612 לספירה. פעמים רבות כאשר נבנה גשר, הוכן מקום מיוחד בבסיס אחד העמודים לאחת מאלות הפריון של דת השינטו. המיתולוגיה מספרת שלאלה זו היו חיי אהבה סוערים במיוחד. היפנים היו נושאים אליה תפילות למען לידה קלה וגידול מוצלח של הילדים. על פי אמונה אחרת תחת הגשרים יכולים להסתתר רוחות ושדים.
לאחר רסטורציית מייג'י (Meiji; 1868) הובאו ליפן טכניקות אירופיות לבניית גשרים. גשר הפלדה הראשון נבנה במחוז נאגאסאקי (Nagasaki) בשנת 1869. ברעידת האדמה בטוקיו בשנת 1923 נהרסו גשרים רבים, ובמקומם נבנו גשרים חדשים. גשר אייטאי (Eitai) הוא אחד מהם. גם בימינו, עם גמר בניית גשר, מקיימים היפנים טקס שבמהלכו חוצים את הגשר בני שלושה דורות של אותה משפחה כדי שהגשר יחזיק מעמד לדורות.
בתערוכה מוצגים הדפסים ורישומים שניתן ללמוד מהם על המבנה הארכיטקטוני הייחודי של גשרי העץ המרהיבים, כמו גם גשרי האבן, שהשפיעו על ציוריהם של האמנים האימפרסיוניסטים באירופה, וביניהם וינסנט ואן גוך וקלוד מונה.
גשם פתאומי באוהאשי: עוברי אורח נראים מגינים על עצמם מן הגשם השוטף כשהם חוצים את הגשר הגדול מעל נהר סומידה שבאטאקה. בנהר נראה חוטב עצים על רפסודה ומרחוק נראים הבתים והמקדשים של פוקאגאווה והונגו (Fukagawa; Honjo). אטאקה הוא אזור בו התגוררו בני המעמד הנמוך ביותר, אזור "המנורות־האדומות" שבפוקאגאווה, שהיה מזרחית לגשר שנראה כאן. ואן גוך צייר העתק של תמונה זו בשמן בשנת 1888.
גשר אזומה, מאה מראות אדו: גשר אזומה בקומאגאטאדו
(Komagatado) היה מקום פעיל ומלא תנועה. הוא נבנה מעל נהר הסומידה וקישר בין איזור אסאקוסה והונג'ו. בצד של אסאקוסה היה מקדש גדול שגגו בלבד נראה בצד שמאל. זוהי תמונת קיץ בה אנו מביטים על הנהר ממעוף הציפור ייתכן שציור צויר ממגדל של מכבי אש. הסירות השטות בנהר מובילות סחורה לשוק. בצד של הונג'ו נראים מרחוק בתים וחנויות מוקפים יער. בשמים נראית קוקייה עם מקור פתוח. ביפן המסורתית הקוקייה מסמלת בדידות ועצב.
גשר סאנג'ו: לאחר מעבר בנקודת הביקורת של אוסאקה מגיעים עוברי האורח אל גשר סאנג'ו הגדול החוצה את נהר קאמו בקיוטו. ברקע נגלה לעיניהם אזור היגאשיאמה עם המקדשים והבתים הפרטיים ומימין נראה הר היאיי (Hiei), אחד המרכזים הבודהיסטיים החשובים.
גשר קינטאי: בשנת 1831-32 יצר הוקוסאי סדרה של מראות מופלאים של 11 גשרים מפורסמים שנקראת "מסע לאורך הגשרים של כל המחוזות". גשר קינטאי הוא אחד מהם. גם הירושיגה צייר גשר זה והוא הופיע בסדרה "מאה מראות מפורסמים של המחוזות" שהודפסה ובשנת 1859, שנה לאחר מותו של הירושיגה. לגשר קינטאי 5 קשתות עשויות מבנה עץ על עמודי אבן מסיביים תומכים. על ההר שמנגד נראית טירה של דאימיו.
גשר ריוגוקו: גשר ריוגוקו, שליד אסאקוסה, היה הידוע ביותר מבין הגשרים גדולים שחצו את נהר סומידה. הוא מופיע בהדפסים רבים של הירושיגה והוקוסאי בהם נראות סירות מעבורות עם נוסעים מן העיר. הגשר הושלם בשנת 1661 והיה מרכז לשעשועים ובילוי ונשאר כך עד המאה ה־19 וחצה את העיר התחתית ממרכז שיטאמאצ'י באזור ניהונבאשי. ליד גשר ריוגוקו התקיימו הפסטיבלים הגדולים באדו ובהם הקאוואביראקי (פתיחת הנהר) בחודש יולי, וזיקוקים עם סיום האובון (Obon) בקיץ. בהדפסים מן המאה ה־18 וה־19 ניתן לראות איך חיי הרחוב באים לידי ביטוי סביב הגשר ועליו. אנשים ממעמדות שונים ובהם, סמוראים, סוחרים, נזירים בודהיסטים ועוד נראים חוצים אותו.
הגשר קישר בין עולם חיי היום יום לרובעי השעשועים. קצת צפונית לגשר ניתן היה להשכיר סירות (choki) ולטייל במעלה הנהר עד לרובעי השעשועים יושיווארה. הגשר הופיעו בציורים רבים המתארים את חיי הלילה עם האורות המנצנצים בסירות ובעיר. מתחתיו ניתן היה לשכור סירת שעשועים (yakatabune). בהרבה מן הסירות נראות גיישות. הסירות הגדולות שהופעלו על ידי ארבעה אנשים שמשו למסיבות גדולות בעוד הסירות הקטנות שהושטו על ידי שני אנשים שמשו למסיבות יותר אינטימיות יותר.