הוקוסאי (Hokusai; 1849-1760) נחשב לאחד האמנים הדגולים שידעה אמנות העולם. במשך חייו הארוכים יצר למעלה משלושים וחמישה אלף איורים ורישומים לכחמש מאות ספרים. הוקוסאי נולד בעיר אדו (Edo; לימים טוקיו) ושמו המקורי היה טוקיטארו
(Tokitaro). בגיל שלוש לערך אימצה אותו משפחתו של בעל המלאכה הידוע נאקאג'ימה איסה (Nakajima Ise), שייצר מראות ברונזה מלוטשות עבור שליטי יפן. כבר בגיל חמש גילה טוקיטארו כישרון ציור ובגיל תשע שונה שמו לטטסוזו (Tetsuzo).
בגיל שלוש עשרה לערך הוא עבד כשוליה בבית מלאכה של גלף שהכין גלופות עץ להדפסים, ושנתיים מאוחר יותר כבר הכין בעצמו גלופות עץ ליצירה ספרותית הומוריסטית קצרה (1775). בגיל ארבע עשרה עבד בחנות ספרים והעשיר את ידיעותיו באיור ובעיטור. בגיל שמונה עשרה היה לתלמיד בסטודיו של האמן קאטסוקאווה שונשו (Katsukawa Shunsho; 1792-1726) שנודע בעיקר בזכות הדפסים של שחקני תיאטרון הקאבוקי. בקיץ 1779 פירסם גם הוקוסאי סדרה של דיוקנאות שחקני קאבוקי שעליהם חתם בשם קאטסוקאווה שונרו (Katsukawa Shunro). הכינוי שונרו הוא רק אחד מבין כשלושים שמות אשר אימץ האמן במשך חייו ובהם: סורי (Sori), טאמקאזו (Tamekazu), מאנג'י (Manji) ושינסאי (Shinsai). אך את מרבית הכינויים נטש לאחר זמן קצר במקביל לשינוי בסגנון הציור שלו. על קורות חייו של הוקוסאי בעשור שלאחר מכן ידוע אך מעט. הוא התפרנס בעיקר כמאייר ספרים ולעתים כמעצב של הדפסים מסחריים.
מותו של המורה שלו קאטסוקאווה שונשו, בשנת 1792, גרם משבר באסכולת קאטסוקאווה ובחייו של האמן, כאשר ראשות הסטודיו הועברה לתלמידו שונאיי שכן קיווה שהכבוד ייפול בחלקו. הוא ניתק את קשריו עם האסכולה ואימץ לעצמו את השם קוסאמורה
(Kusamura). השנים 1794-1793 היו מכריעות בקריירה של הוקוסאי כי הן סימנו את סוף ניסיונותיו להתאים עצמו לסגנון הציור המסורתי המקובל בתקופה זו (ukiyo-e) והחל לעבוד בסגנון אישי. תקופה קצרה למד אצל הצייר האקדמי קאנו יוסן (Kano Yusen) וכנראה גם אצל האמן טסוטסומי טורין (Tsutsumi Torin), שאיתו שיתף פעולה שנים מספר מאוחר יותר באיור אלבום שירה.
בשנת 1795 עיצב הוקוסאי איורים לקובץ שירה (Kyoka Edo Murasaki), שעליו חתם בשם חדש - סורי (Sori). בשנים
1799-1796 עיצב תחת שם זה הדפסים רבים העשויים גיליון בודד
(ichimai-e) ואיורים לאלבומים, כולם לתפוצה פרטית. הדפסי הסורימונו (surimono) - אגרות ברכה או הזמנות לאירועים - שיצר זכו להצלחה מיידית.
הוקוסאי היה חסיד נאמן של כת ניצ'ירן (Nichiren) הבודהיסטית. הוא סגד במיוחד לבודהיסאטווה מיוקן (Myoken), שהוא התגלמות כוכב הצפון ובשנת 1796 החל להשתמש בשם הוקוסאי כשם משנה בו הוא ידוע עד היום. משמעות השם היא "הסטודיו הצפוני", והוא רק אחד מתוך סדרה של שמות שהאמן אימץ ומקורם באמונה בשבעת כוכבי הקוטב וביניהם טאטסומאסה (Tatsumasa), טאיטו (Taito), וראישין (Raishin).
בחורף 1798, העניק הוקוסאי את השם "סורי" לאחד מתלמידיו והחל להשתמש בשם הוקוסאי כשמו הראשי. בשנים הבאות השתמש בשמות שונים לצרכים שונים: הוקוסאי - לציורים והדפסים; טאטסומאסה - לאיורים שפורסמו באופן פרטי; טוקיטארו - לסיפורים מסחריים; קאקו (Kako) או סורובקו (Sorobeku) - להדפסים וספרים מסחריים אחרים. בשנת 1799 הוא השתמש זמן קצר בשם המשנה פוסנקיו ((Fusenkyo, ובשנת 1800, בגיל 41, החל לכנות עצמו "גאקיוג'ין הוקוסאי" (Gakyojin Hokusai) - "הוקוסאי האיש המשוגע לציור". בגיל שרבים מן האמנים בני דורו החליטו לפרוש, הקריירה שלו החלה לנסוק. בשנים הראשונות של המאה ה־19 היה הוקוסאי לאישיות ציבורית בעולם האמנות. אף על פי שחי בבדידות בדרך כלל הוא נהנה מפרסום רב ומדי פעם אף הדגים בציבור את יכולתו האמנותית.
בשנת 1811 בדרכו לקיוטו ואוסאקה עצר בעיר נגויה, שם פגש את האמן בוקוסן (Bokusen; 1824-1775). תוצאת הקשר המתמשך ביניהם הייתה פרסום ה"הוקוסאי מאנגה" (Hokusai manga; רישומים אקראיים של הוקוסאי), סדרת ספרים מאוירים שפורסמו בנגויה בין השנים 1834-1814. האמן לא התכוון מלכתחילה ליצור סדרה של יצירות הומוריסטיות, אך הן בכל זאת משקפות את המרכיב הקומי המצוי בסצינות יומיומיות בחיי בני האדם. רישומי המאנגה של הוקוסאי מאופיינים בקו מהיר, חופשי ובוטח. הוקוסאי חתם על גבי רישומיו הקומיים "ציור של אדם מטורף" (Gakyojin) או "ציור מטורף של אדם זקן" (Gakyo Rojin).
הלוח היפני מחלק את הזמן למחזורים בני שישים שנה. בשנת 1820 הנציח הוקוסאי את תחילת מחזור השנים השני בחייו באימוץ השם איאיטסו (Iitsu; שוב בן שנה אחת). בעשור הזה הוא עיצב את סדרת הסורימונו האחרונה שלו אך הוסיף לאייר ספרים מסוגים שונים. בשנת 1827 סבל משיתוק אך הצליח להבריא בעזרת טיפול תרופתי.
בשנת 1831 החל הוקוסאי לפרסם סדרות של הדפסי נופים, שהידועה בהן היא "שלושים ושש מראות הר פוג'י" (Fugaku Sanjurokkei). בהדפסים ניכרת השפעה אירופית ברורה, המבוססת על תחריטים שיובאו מהולנד ליפן. הוא למד את עקרונות הפרספקטיבה המערבית ואת הריאליזם שאיפיין את אמנות אירופה באותה עת.
בשנות ה־30 המוקדמות של המאה ה־19, בעשור השמיני לחייו, המשיך הוקוסאי לעבוד ללא לאות. הוא סיים לצייר את סדרת מראות הר פוג'י ועיצב הדפסים של מפלים, גשרים, ציפורים ושדים. הוא עזב את אדו וחי יותר משנה באזור כפרי ליד אורוגה (Uruga) בחצי האי מיאורה (Miura) דרומית לאדו. כאן המשיך לעבוד ושלח למו"לים שלו איורים לספרים בלוויית מכתבים ארוכים המייעצים כיצד יש לגלף את לוחות העץ וגם כיצד להדפיסם.
בתקופה זו, החלה לצאת לאור סדרת ההדפסים החשובה האחרונה שלו לקובץ של שירה קלאסית "איורים לשירים של מאה משוררים כפי שהוסברו על ידי מינקת" (Hyakunin isshu uba ga etoki). באמצע שנת 1836 שב הוקוסאי לאדו ומצא אותה פגועת רעב. הוא הצליח לכלכל עצמו על ידי מכירת רישומים וציורים או החלפתם תמורת מנות אורז. הכנת סדרת ההדפסים לקובץ השירה הקלאסית נפסקה אחרי 27 תמונות בלבד, הוא לעולם לא סיים אותה למרות שהוא המשיך לעצב תמונות נוספות לסדרה בקיץ 1839. באותה שנה עלה באש המקום בו התאכסן וכל רישומיו הלימודיים וחומרי הציור שלו נשרפו. בעשור האחרון לחייו הוסיף הוקוסאי לצייר ציורים, אך לא עיצב הדפסים או איורים לספרים. בגיל 82 החל לצייר כל בוקר כלב־אריה (shishi) כקמיע לגירוש רוחות רעות. הוא המשיך לעשות זאת שנתיים. בשנת 1845, במהלך ביקור אצל חבר במחוז שינאנו (Shinano; היום מחוז נאגאנו) הוא צייר כמה ציורים עבור המקדש המקומי.
הוקוסאי נפטר בשנת 1849 ונקבר במקדש סייקיוג'י (Seikyoji) שברובע אסקוסה באדו. רבים מתלמידיו כינו עצמם בשמות המתחילים בהברות "הוקו" (Hoku). הידוע מבין תלמידיו היה אמן הסורימונו טוטויה הוקיי (Totoya Hokkei; 1850-1780). תלמיד אחר שלו, קאטסושיקה טאיטו השני, שהיה פעיל משנות ה־20 ועד לראשית שנות ה־50 של המאה ה־19, עיצב הדפסים רבים אשר לא אחת נחשבו בטעות ליצירות של הוקוסאי עצמו.
חייו של הוקוסאי היו רצופים שינויים וחיפוש מתמיד אחר דרכי הבעה וסגנונות חדשים. הדבר בא לידי ביטוי בין השאר בעצבנות של הקו חסר המנוחה שלו. הוקוסאי גם הרבה להחליף את מקום מגוריו. הוא עשה זאת תשעים ושלוש פעם במשך חייו, ובהזדמנות אחת אפילו פעמיים באותו יום.