לראשונה בישראל מוצגת במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית תערוכת אוריגאמי בינלאומית רחבת היקף, בה מציגים היוצרים הבולטים ביותר כיום בתחום אמנות קיפולי הנייר. מטרת התערוכה היא להמחיש את התפנית שחלה בתחום האוריגאמי בשנים האחרונות - מעיסוק לצורכי שעשוע בלבד אל תחומי הפיסול וההבעה האמנותית במובנם המלא. נושאי העבודות שאובים מעולם החי, הדת והמסורת, תחום הגיאומטריה ועוד. חוקי האוריגאמי - לא תחתוך, לא תדביק, והתחל מנייר מרובע פשוט - מציבים לאמנים אתגר מיוחד בניסיונם ליצור אובייקטים מורכבים או מלאי הבעה. אך אותם החוקים גם מקנים לתוצר הסופי המשכיות, שלמות וקסם המורגשים מיידית ומעוררים אצל הצופה הפתעה וסקרנות לגבי תהליך הייצור.
ביפנית, "אורי" (Ori) - קיפול, ו"קאמי" (Kami) - נייר. לאומנות האוריגאמי היסטוריה עתיקת יומין, שעיקרה ביפן. עדויות ראשונות לאובייקטים קישוטיים מקיפולי נייר אנו מוצאים לפני כשמונה מאות שנה ביפן, בטקסים של דת השינטו (Shinto). מיפן התפשט התחביב גם לאירופה לפני כארבע מאות שנה. לאורך כל התקופה העתיקה הומצאו לא יותר ממאה וחמישים דגמים פשוטים. מצב זה החל להשתנות רק במאה ה־19 ובתחילת המאה העשרים, בזכות בודדים ביפן, בספרד ובגרמניה, שראו את הפוטנציאל האמנותי והחינוכי שבאוריגאמי. החשוב בהם, אקירה יושיזאווה
(Akira Yoshizawa; 2005-1911), שמספר עבודותיו מוצגות בתערוכה זו, המציא אלפי דגמים חדשים. הוא גם קבע בספריו את הסימנים המוסכמים שעד היום משתמשים בהם בהוראות לדגמי אוריגאמי - שרטוטים המובילים שלב אחר שלב, מהריבוע השטוח אל הדגם המקופל.
אך עידן הפריחה האמיתית של האוריגאמי החל רק בעשורים האחרונים. למעשה, אנו חיים בו כיום. למאות אלפי המקפלים, שבעבורם האוריגאמי הוא בעיקר שעשוע או בילוי חברתי, נוספו גם פסלים, אדריכלים, גרפיקאים, מתמטיקאים ופיזיקאים. התוצאה היא גידול עצום במספר הדגמים, באיכותם, מורכבותם ויופיים.
המעצבים בימינו לא נרתעים מלנסות את ידם בקיפול חיות מורכבות ביותר, כגון חרקים. בה בעת קיימת גם מגמה הפוכה, לעבר הפשטות: לבדוק כיצד במעט מאוד מהלכים, טכניקות וקיפולים חדים ניתן להפיק צורות - אפילו דמויות אנוש - מלאות רגש והבעה. אחד האמנים המובילים בעולם הדובר ספרדית הוא רומן דיאז (Roman Diaz), המצליח להעביר באמצעות עבודותיו תחושות של סערה ופראות.
ההגדרה עצמה של האוריגאמי התרחבה. עיקר היצירה בתחום נשאר אמנם יצירת אובייקטים, בעיקר בעלי־חיים, מריבוע נייר אחד. אך יש כיום גם תתי־תחומים, כגון אוריגאמי מודולרי, שנעשים בו דגמים ממספר רב של ניירות, המתחברים בקיפול, ללא כל הדבקה. תת־תחום נוסף הוא התבניות המחזוריות, שבהן גיליון נייר אחד מקבל עליו רצף של קיפולים ותבליטים המושכים את העין. לבסוף, התרחב גם הגיוון בסוגי הנייר ובהבנת טיבם השונה. היכולת לבחור את הנייר המתאים לפרוייקט, הניסיון לקפל אותו בצורה נקייה, והידע לתת פירוש אישי לדגם אוריגאמי, אינם תכונות המוגבלות ליוצרי הדגמים בלבד. כמו במוזיקה, יש היום "מבצעים" מומחים נוסף על ה"מלחינים" המומחים.
עם ההכרה וההערכה שהאוריגאמי רוכש בשנים האחרונות בעולם האמנות, זוכים האמנים המובילים להצגת עבודותיהם בגלריות ובתערוכות מוזיאוניות. הן נראות גם במסעות פרסום של חברות גדולות. לאחרונה, החלה אף התעניינות אצל אספני אמנות. אך למרות המעבר ל"עולם הגדול" לא התנתק האוריגאמי משורשיו העתיקים והעכשוויים: מהפשטות שבריבוע הנייר ההתחלתי ומהקסם והפליאה המקופלים ביצירה.