שער ללא שער

האמנית העכשווית קומאגאי מאסה (Kumagai Masa) יוצרת מיצבים מנייר יפני העשוי בעבודת יד. במיצב שער ללא שער, גלילי נייר תלויים בתוך מבנה מלבני. מצד אחד של המבנה חלון צר מוארך ומצדו השני פתח כניסה קטן נמוך.

קומאגאי משתמשת בסוגי נייר שונים כגון, ניירות שקופים, ניירות אטומים, ניירות לבנים וניירות שחורים. יריעות הנייר באורכים שונים תלויות מן התקרה בקבוצות. בכל קבוצה ניירות שחורים ולבנים שמשולבים בהם חוטי תיל, ונייר גאמפי יפני (gampi;
wikstroemia diplomorpha) שעליו מעין קולאז' והדפסה. סוג נייר יפני נוסף, באורך שונה, מבצבץ מביניהם. שקיפות הנייר נקבעת על ידי צפיפות הסיבים. השילוב בין הניירות השונים נועד ללמד על היחס בין מואר וחשוך, פנים וחוץ. קומאגאי גם רוצה שנחוש ביופיו של האור החודר מבעד לשכבות הנייר.

ביצירתה מנסה קומאגאי להתמודד עם אתגרים חדשים באמצעות מיומנות רבת שנים - הכנת יריעות של נייר מסיב עדין ושברירי. היא משתמשת באמצעי הפשוט ביותר, כלומר נייר, כדי לבטא את הדבר המורכב ביותר - את שאלת הקיום בעולם המודרני ואת תפיסת החלל הריק.

שם התערוכה - "שער ללא שער" (mumonkan) - לקוח מכותרת ספרו של מורה הזן הסיני מומון (Mumon) שחי במאה ה־12. "שער" נחשב בדרך כלל כניסה למקום מסוים. "שער ללא שער" עשוי להיות "מעבר" או "מחסום". "ללא שער" משמע שבמחסום אין כניסה שדרכה ניתן לעבור, או שבמעבר אין שער חוסם. הדבר תלוי בפירוש הצופה כשהוא עומד לפני שער הכניסה הנמוך והקטן ביצירתה של קומאגאי. פתח זה הוא אזכור לכניסה לחדר שבו נערך טקס התה היפני המסורתי. בחדר התה, וגם כאן, הכניסה הנמוכה נועדה לגרום לנכנס להתכופף. בחדר התה, ידיו ורגליו נוגעת במרקם הטבעי של מחצלות הטאטאמי כדי לערב את חוש המישוש בחוויה כולה. הכפיפה, כמו הקידה, היא ביטוי לענווה, צניעות וכבוד הן לאירוע והן לחומרים הפשוטים והטבעיים שממנו עשוי החדר כולו. קומאגאי מבקשת להזכיר לצופה כי יש לרכוש כבוד לטבע הסובב אותנו ומקיים אותנו. בעבודתה הטבע בא לידי ביטוי בסיבי העץ הנראים בגיליונות הנייר. מאחר שבתקופה האחרונה מרבים לדון בנושא זיהום האוויר והסביבה הטבעית, בכריתת היערות ובהתחממות הגלובלית, כנראה שקומאגאי רוצה להזכיר לנו שאנו שבריריים ממש כמו החומר הטבעי, הנייר, שהוא מוצר כה מובן מאליו בעולמנו.

בגלל קצב החיים העירוניים והמודרניים איבדנו את המגע ההדוק עם הטבע, על כך אמר מומון "הדרך קרובה, אולם אתה מחפש אותה במרחקים". כשנבין שה"שער" לקיומנו הוא הטבע ולא תודעת ה"עצמי" שלנו, ייפתח לפנינו "שער ללא שער".