תערוכות

התערוכה "60 הדפסים יפניים עכשוויים", העומדת בסימן חגיגות שישים שנה למוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית, היא פרי יוזמה משותפת של גלריית יוסיידו (Yoseido Gallery) בטוקיו ומוזיאון טיקוטין. לכבוד אירוע חגיגי זה מוצגות במוזיאון יצירותיהם של שישים אמני הדפס יפנים בני זמננו מן השורה הראשונה. חמישים ושבעה אמנים החליטו לתרום את יצירתם לאוסף המוזיאון עם סיומה וגלריה יוסיידו תורמת למוזיאון את שלושת היצירות הנותרות.

לרגל חגיגות השישים למוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית יוצג מגוון רחב של יצירות אמנות מאוצרות האוסף, שהוא אחד מהיפים והחשובים שנמצאים מחוץ ליפן. באוסף, בעיקר יצירות אמנות יפניות מאוסף פליקס טיקוטין, שאליו נוספו תרומות של אוספים פרטיים כגון, אוסף לואיס ב. גוטמן ואוסף דניאל והילדה לבוב מניו יורק; אוסף אברהם הורודיש מאמסטרדם, אוסף שולמית ודוד רובינפיין ואוסף סנדרה וקנת בלייפר מקליפורניה, אוסף מיכאל רוקין מבוסטון ועוד רבים אחרים.

"רכישות חדשות" היא התערוכה החמישית מסוגה המוצגת במוזיאון טיקוטין מאז פתיחתו המחודשת לקהל בשנת 1995. אנו מתכבדים להציג פעם נוספת מגוון רחב של יצירות אמנות, שנתרמו למוזיאון, או נרכשו על ידו בשנים שחלפו מאז התערוכה "רכישות חדשות IV", שהתקיימה בשנת 2014. בין היצירות הדפסים מסורתיים ומודרניים ,נטסקה, אביזרי לבוש ועוד.
במשך השנים גדל אוסף המוזיאון בדרכים שונות: אנו רוכשים יצירות אמנות יפנית מסורתית ומודרנית, בעיקר בתחומים שברצוננו להעשיר ולהגדיל את האוסף הקיים, אך גם בתחומים חדשים; אמנים המציגים בתערוכות יחיד, או בתערוכות קבוצתיות ומעניקים יצירות כמתנה למוזיאון; אמנים יפנים שמעולם לא הציגו במוזיאון תורמים מיצירותיהם לאוסף וכן בזכות מתנות ותרומות של אספנים.

בציורי דיו מוקדמים נהוג היה להוסיף לציורים גאסן (gasen; כיתוב). הגאסן הוא פרוזה, שירה מקורית, ציטוט מהספרות, או מהשירה הקלאסית. במקרים רבים הכיתוב הוא תוספת של חבר, או מעריץ של הצייר ולעתים נכתב על ידי הצייר עצמו. בסופו של הגאסן מופיעים, בדרך כלל, החתימה והחותמת של כותב השיר. בתקופת אדו (1868-1603; Edo) החלו ציורים ושירים להופיע גם בהדפסי העץ מז'אנר האוקיו-א (ukiyo-e; תמונות מן העולם הצף). אף על פי שהאוקיו-א נחשב לאמנות פופולרית, הייתה לו זיקה חזקה לתרבות היפנית הקלאסית. זיקה זו התבטאה בהכללת שירי טאנקה קלאסיים בציורים ובהדפסים אלה. אחד החידושים של תקופת אדו היה איורים לאוספי שירה. הידוע ביותר בהם הוא 'מאה שירים של מאה משוררים' (Hyakunin isshu).

מהו אוריגאמי? רוב האנשים מתארים זאת כפעילות בה מקפלים ריבועי ניירות צבעוניים על מנת ליצור דמויות של בעלי חיים, חפצים או צורות גיאומטריות. עם זאת, תיאור זה אינו מתאים למיצבי הנייר המקופל של האמנית טומוקו פוסה (נולדה 1951). יצירתה מפנה את הצופה לחשיבה על היחסים שבין מסורת לבין חדשנות. האם יצירתה היא אוריגאמי, או שמא מדובר בפיסול עשוי נייר מקופל?

בתקופת אדו (Edo; 1868-1600) הוטלו צווים ואיסורים שונים על העם היפני. רפורמת טמפו (Tempo Reforms; 1841) אסרה על חיי מותרות ובשנת 1842 נחקק חוק מיוחד שנגע להדפסי העץ ולספרים המאוירים. החוק אסר, בין השאר, פרסום הדפסים בנושא שחקני קבוקי, נערות שעשועים, גיישות וארוטיקה. החוק אסר גם הפקת הדפסים צבעוניים שיש בהם למעלה משמונה צבעים. תקנות אלו הקשו מאוד על המוציאים לאור ועל אמני ההדפס.

באמצע המאה ה-19, לאחר כמאתיים וחמישים שנות הסתגרות, יפן פתחה את שעריה למערב ובעקבות כך נוצרו קשרי מסחר עם מדינות שונות. כמו כן, הוקם צבא גדול על מנת להגן על האינטרסים האסטרטגיים של יפן במדינות השכנות, כשם שעשו מעצמות רבות בעולם באותה תקופה.
בשלהי המאה ה-19 גברו הסכסוכים הטריטוריאליים שהיו ליפן עם סין על אדמת קוריאה והיא שלחה כוחות צבא לאזור. בראשית המאה ה-20, יפן עשתה זאת שנית כאשר התגלו סכסוכים דומים בינה לבין רוסיה. במהלך מלחמת סין-יפן (1895-1894) ומלחמת רוסיה-יפן (1905-1904) הצבא היפני נלחם בחזיתות שונות בקוריאה ובמנצ'וריה שבסין.

קרן יפן נוסדה בשנה 1972 במטרה לעודד הבנה הדדית בין מדינות שונות באמצעות חילופי תרבות. כחלק מתוכנית זו הקרן הפיקה את תערוכת "גן חורפי: חקר עולם הדמיון של המיקרופופ באמנות היפנית העכשווית", אשר נאצרה על ידי מבקרת האמנות מידורי מאטסואי. בתערוכה 35 יצירות ובהן רישומים, ציורים ועבודות וידאו של 14 אמנים, שפעילים משלהי שנות ה-90 של המאה העשרים.

ייצור הפורצלן החל ביפן בתחילת המאה ה -17, כמה מאות שנים לאחר שנעשה לראשונה בסין במהלך שושלת טאנג (618-906). אמנם ההיסטוריה של הפורצלן היפני הפרה-מודרני הייתה קצרה בהשוואה לזו של שכנותיה מן היבשת, אך היא הייתה נמרצת מאוד.

הדפסי האוקיו-א המסורתיים (ukiyo-e; תמונות מן העולם החולף) היו מן ההישגים האמנותיים החשובים של תקופת אדו (Edo; 1868-1600). אמנות זו החלה שוקעת עם מותו של האמן אוטאגאווה הירושיגה (Utagawa Hiroshige) בשנת 1858. תרמו לכך, פתיחת שערי יפן למערב בשנת 1853 ורסטורציית מייג'י (1868) שהובילו, בין היתר, לתגליות חדשות מבחינה אמנותית. באותה תקופה יפן הייתה חשופה במיוחד להשפעה של האמנות האירופאית, אך היו מי שהכירו בשימורה של האמנות המסורתית.