קולנוע

השנה היא 1987. בועז בן ה-12 מגלה סוד מטלטל על אביו הנערץ מאיר – גילוי שהופך את עולמו ומוביל לתוצאות הרסניות עבור משפחתו. עשור לאחר מכן, בועז רדוף האשמה יוצא למסע שבו ינסה להתמודד עם שדי העבר.

פול, צלם מצליח בשנות הארבעים לחייו, מחליט לעזוב קריירה מבוססת לטובת חלום ישן – כתיבה. בד בבד, אשתו עוזבת אותו והילדים עוברים להתגורר איתה בארץ רחוקה. החלטתו מובילה אותו למסע מפרך של עבודות פיזיות מזדמנות ואי־ודאות כלכלית, לצד בדידות ומתחים עם משפחתו וחבריו. הבמאית הצרפתייה ולרי דונזלי מתארת בכישרון רב את המחיר שגובה ההתמסרות לאמנות ואת המאבק המתמיד בין הליכה אחר הלב לבין הישרדות בעולם החומרי של ימינו.

בוקר אחד, בשעה מוקדמת מאוד, אביה של אלה בת ה-9 מעיר אותה משנתה ומבקש ממנה לארוז. כבר במכונית, עם האח הצעיר צ'רלי והכלב רקס, אלה – בוגרת ממספר שנותיה – מרגישה שמשהו מוזר. ואכן, במכונית המקרטעת, בין רגעים משפחתיים מקסימים והנופים החולפים של המערב האמריקאי, היא מתחילה להבין שהדברים אינם כפי שהם נראים.

מריאל מפתחת בן לילה יכולת לראות ולשמוע כל מה שהוריה, יוליה וטוביאס, רואים, חושבים ועושים. ההורים מתקשים להתמודד עם היכולת הטלפתית של בתם ועם התעקשותה לחשוף את השקרים הקטנים והעמדות הפנים שעוזרות להם (ולכולנו) לצלוח את החיים. עד מהרה, הם מוצאים עצמם בסחרור מניפולטיבי, אבסורדי, עם תוצאות לא צפויות.

אור ברנדס, סטודנט לפסיכולוגיה ולוחם במילואים ששירת בעזה כנהג טנק ("עגלון"), משדר פודקאסט מאולתר לחיילים דרך רשת הקשר. משיחות גלויות על פחד, הכחשה ותחושות נקם ועד בדיחות והטרלות - החיילים פותחים את עצמם ומדברים בגילוי לב. באמצעות קטעי קול מתוך רשת הקשר, לצד צילומים אינטימיים מתוך הקרבות, נפתח צוהר לנפשם של הלוחמים בתקופה שלאחר 7 באוקטובר.

הסרט עוקב אחר ההתמודדות, הכאב והתקומה של חברי הקבוצה ושל קהילה שלמה, לאחר אירועי השביעי באוקטובר, ומציג כיצד הספורט ושותפות הגורל הופכים לכלי שיקומי, חברתי ואנושי מהמעלה הראשונה.

בגיל 28 כתב אלי ויזל מכתב שחשף את שאיפתו לזכות בפרס נובל לספרות עבור "הלילה", הספר שחיבר לאחר ששוחרר ממחנות ההשמדה. כעבור עשרות שנים אכן זכה בפרס נובל – אבל לשלום. בתוך הפער הזה הוא חי כל חייו. ויזל הפך עצמו לאייקון ולמצפון של העולם החופשי, אלא שחליפת הטוקסידו שלבש על במות בכל רחבי העולם הסתירה את פיג'מת האסיר שלו, שממנה סירב להיפרד. במאי הסרט, שאביו היה על אותה רכבת לאושוויץ עם ויזל, יוצא למסע חקר אישי שבבסיסו האמונה שאנשים חשובים ראויים ליותר מהערצה, הם ראויים לאמת.