קולנוע

אדית, עיתונאית בשנות ה-40 לחייה, בחרה להיכנס להריון מתרומת זרע, והיום היא אם יחידנית לילד בן חמש. היא מאושרת להיות הורה, אבל הצורך להיות גם אם וגם אב מתחיל להתיש אותה רגשית, לערער את בטחונה, והיא מודאגת שהילד ייפגע. יום אחד, בדרך מקרה, היא מגלה את זהותו של תורם הזרע והוא גר לא רחוק. הסקרנות דוחקת באדית להמציא תירוץ ולהיפגש אתו - החלטה שמובילה לשרשרת לא צפויה של אירועים ומפרה את האיזון העדין של חייה.

אסתר עופרים, מהקולות הגדולים שיצאו מישראל, זכתה להצלחה מסחררת; ואז, כמעט ביום אחד, נעלמה.
מזה עשורים היא חיה בדירתה הצנועה בהמבורג, הרחק מההמולה המזרח־תיכונית. דרך שיחות טלפון בין שקד, במאי הסרט בתל אביב, לבין אסתר שבגרמניה, נפרש המרחק הגיאוגרפי והרגשי בין השניים. זהו מסע בין מקומות, זהויות וזמנים, שמתוכו עולה דמותה העדינה והחמקמקה של אמנית שהיא סמל וזיקוק של הישראליות, מהות שהיא דוחה ומקיימת בו זמנית.

11 שנים ליווה הבמאי דורון צברי את המוזיקאי אביתר בנאי עם מצלמה ביד. מה שהתחיל כתיעוד, הפך למסע משותף, אינטימי וחשוף אל תוך הניגודים שמרכיבים את חייו של אחד האמנים המוערכים בישראל: בין האור לחושך, בין אהבת אלוהים לאהבת הקהל, בין פסגות של יצירה לבין הפחד מהריק.

בשנת 1957 סיימה ישראל לייבש את ביצות ואגם החולה, במטרה לפנות שטח לחקלאות. מבצע ייבוש החולה היה "מבצע הדגל" של מדינת ישראל הצעירה. שנה לפני תום הייבוש, עוזבים שלושה צלמים מירושלים את העבודה, הבית והמשפחה, אוספים את כל חסכונותיהם ויוצאים לתעד את חיי הטבע בביצה שעומדת להיכחד. במשך שנה הם זוחלים בביצות, בונים הסוואות, מתעדים את מגוון החי ומותירים אחריהם חומרי גלם נדירים של מה שאמור היה להיות סרט הטבע הראשון שצולם בצבע בישראל, על הביצה שאיננה עוד.