קולנוע

תחתונים וגופיות מביא לראשונה את סיפורן של הנשים בעורף בזמן מלחמת יום הכיפורים ובשנת החרום שלאחריה. הסרט, המורכב כולו מחומרי ארכיון נדירים – מצילומים תיעודיים ועד תשדירי שירות – יוצר פסיפס חזותי עשיר ומלא דמיון של מציאות נטולת גברים, באחת התקופות הקשות שידעה ישראל.

מי הייתה תמר גולן ולמה אינה מופיעה בספרי ההיסטוריה? האם הייתה סוכנת מוסד, או אהובתו של קולונל מצרי או של שליט אפריקאי? איך היא השפיעה על הסכם השלום של ישראל עם מצרים? האישה שלבשה לבן ומשכה בחוטים מאחורי הקלעים של מדיניות החוץ של ישראל, המציאה דיפלומטיה אחרת, נשענה על יחסים אישיים, מבט בעיניים, וניהול סלון פוליטי תרבותי בפריז. היא הצליחה היכן שהערוצים הרשמיים נכשלו, אך שמה מעולם לא נכנס לרשומות הרשמיות.

התבוננות בחברה הישראלית בשנה בה התמודדה עם הטראומה הגדולה בתולדותיה. "פולחן" אינו עוסק באירועים הגדולים, אלא מפנה את מבטו פנימה, אל שולי ההתרחשות. תוך תנועה בין אירועים ומקומות ברחבי המדינה, מצטיירת תמונה של חברה מפולגת ומקוטבת, המבקשת למצוא נחמה וסוכנות דרך טקסים במרחב הציבורי: מטקסי הנצחה, דרך מחאות ואירועים אסקפיסטיים, ועד צעדות לאומניות ופולחן דתי.

אור ברנדס, סטודנט לפסיכולוגיה ולוחם במילואים ששירת בעזה כנהג טנק ("עגלון"), משדר פודקאסט מאולתר לחיילים דרך רשת הקשר. משיחות גלויות על פחד, הכחשה ותחושות נקם ועד בדיחות והטרלות - החיילים פותחים את עצמם ומדברים בגילוי לב. באמצעות קטעי קול מתוך רשת הקשר, לצד צילומים אינטימיים מתוך הקרבות, נפתח צוהר לנפשם של הלוחמים בתקופה שלאחר 7 באוקטובר.

הסרט עוקב אחר ההתמודדות, הכאב והתקומה של חברי הקבוצה ושל קהילה שלמה, לאחר אירועי השביעי באוקטובר, ומציג כיצד הספורט ושותפות הגורל הופכים לכלי שיקומי, חברתי ואנושי מהמעלה הראשונה.

בגיל 28 כתב אלי ויזל מכתב שחשף את שאיפתו לזכות בפרס נובל לספרות עבור "הלילה", הספר שחיבר לאחר ששוחרר ממחנות ההשמדה. כעבור עשרות שנים אכן זכה בפרס נובל – אבל לשלום. בתוך הפער הזה הוא חי כל חייו. ויזל הפך עצמו לאייקון ולמצפון של העולם החופשי, אלא שחליפת הטוקסידו שלבש על במות בכל רחבי העולם הסתירה את פיג'מת האסיר שלו, שממנה סירב להיפרד. במאי הסרט, שאביו היה על אותה רכבת לאושוויץ עם ויזל, יוצא למסע חקר אישי שבבסיסו האמונה שאנשים חשובים ראויים ליותר מהערצה, הם ראויים לאמת.