תערוכות

יום שישי 19 בינואר 2024 התכנסו "בנות סושי יפניות" (קאורי, נעמי ע', יורי, ממי, ארי ונעמי ש') להכין סושי עבור החיילים בחזית. במשך שעתיים הן הניחו אורז על אצה, קילפו אבוקדו, הוסיפו גזר, חביתה ומלפפון, גלגלו אצות וחתכו אותן. אחת אורזת ואחרת כותבת ברכות לחיילים. המעשה לא נועד להשביע את הרעבים אלא לפנק אותם, להעניק מזון שהן מיומנויות בהכנתו, ושאותו הן נוהגות להכין לבני משפחותיהן. בעת הכנת הסושי שררו ביניהן הרמוניה וסדר שהקסימו אותי. הפעולות המתואמות, האקרובטיקה העדינה של אצבעות נעות בחינניות על גבי אצות וההבנה ששררה ביניהן בשתיקה, בצחוק ובדיבור, היו יפים בעיניי, כמו גם הסינרים המגוהצים והמטפחות היפניות שחבשו לראשיהן. שש נשים, שישה סיפורי חיים מלאים בהכרעות, פחדים ותקוות. בין ההכרעות ניצבת ההחלטה לחיות בישראל, רחוק מהוריהן, בני משפחותיהן, עמן וארצן. הן החליטו לקשור את גורלן בגורל בני עמי ולגלות סולידריות גם בעת הקשה והמורכבת הזאת. על מעשיהן משוך חוט של חן, חסד וקסם.

בגיל 17 החליט מיכאל סלע, יליד 1998, להיות הצלם הטוב בעולם. מצויד במצלמת פילם מתוצרת פנטקס שקיבל מאביו הוא יוצא למסע שתכליתו צילום. מסע זה עובר גם ביפן (2019), שהופכת להיות לו לבית. התצלומים של סלע מבטאים רגש סנטימנטלי ומאגי בעת ובעונה אחת. תצלומיו הם אמצעי ליצירת קשר עם מציאות אחרת, יפנית רחוקה, אבל מאידך אינטימית מאוד. הוא מכיר את רוב האנשים שהוא מצלם, והצילום עבורו הוא הנצחת רגעים קטנים במחיצתם. האנשים הקרובים אליו מצולמים בחלל נתון, שהרי תצלום הוא קטע דק של חלל כפי שהוא קטע דק של זמן.

התערוכה "עיצוב יפני היום "100" פותחה לראשונה בשנת 2004 וסיירה בעולם במשך עשור. כעת אנו מציגים את המהדורה השלישית של התערוכה, שמאגדת שוב דוגמאות איכותיות של עיצוב יפני מנקודת מבט של ימינו. התערוכה מאורגנת לפי שלוש עשרה קטגוריות שביניהם - רהיטים, אלקטרוניקה, בריאות ורפואה, תקשורת, חיי יומיום, כלי שולחן ובישול, תחבורה, אדריכלות. התערוכה כוללת כ-100 פריטים, רובם מוצרים שנוצרו לאחר שנת 2000, אך היא כוללת גם כמה יצירות מופת מתקופות קדומות יותר דרכן ניתן להתחקות אחר שורשי העיצוב היפני העכשווי. מחפצים כגון מוצרי צריכה ועד למערכות ושירותים בלתי מוחשיים, העיצובים שבהם אנו משתמשים בחיי היומיום שלנו מדברים רבות על האבולוציה של אורח החיים והחברה שלנו.

לרגל ״חג הילדים״ היפני, מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית מציג בפטיו של המוזיאון למעלה ממאה עפיפוני קרפיון שעוצבו בידי סטודנטים מהאקדמיה לעיצוב ויצ״ו חיפה. ״חג הילדים״ (במקור "חג הבנים") נחוג ב-5 במאי ובו המנהג להניף על גגות הבתים ומעל נהרות 'קוינובורי' - שרוולי רוח בדמות דג הקרפיון (קוי - דג; נובורי - באנר או דגל).

התערוכה "צמדים" מחברת בין אמנים מאמנות יפנית מסורתית של הדפסי עץ לאמנים עכשוויים, יפניים וישראליים. הצמד הראשון הירושיגה X טאבאימו הוא חיבור בין אחד מגדולי אמני הדפסי העץ, בן המאה -19, אוטאגאווה הירושיגה לאמנית הווידיאו העכשווית טאבאימו. הצמד השני קוניושי X קופרמן, הוא חיבור בין אמן הדפסי העץ אוטאגאווה קוניושי עם הצייר הישראלי ראובן קופרמן. נקודת החיבור של הצמד הנוסף, הוקוסאי X בלבן גם היא דרך אסתטיקה של דימויי לוחמים ובדגש מיוחד על תנועה, ואלה מתוארים בספרי הלוחמים של האמן קאצושיקה הוקסאי ומתורגמים כאן לשפתה הייחודית והמעודנת של האמנית יעל בלבן.

אדמה, מים, רוח, אש... וריקות הם האלמנטים המרכיבים את היקום כולו. הם חלק מדוקטרינה קדומה שעשתה בהם שימוש כאמצעי לפתרון בעיות, ומאז הם חלקים בלתי נפרדים ממגוון דיסציפלינות של פילוסופיה, אמנות, רפואה, אסטרולוגיה ואפילו בפוליטיקה. החיבור בין האלמנטים מדגיש את התפיסה הבסיסית לפיה הם מזינים זה את זה, וכל מרכיב בעולמנו תלוי הדדית במרכיב אחר ואיננו מתקיים כאלמנט נפרד. תערוכה זו מבקשת להאיר את כל חמשת האלמנטים באור האמנות ולהציג את יחסי הגומלין ביניהם באמצעות היצירות המוצגות בה.

התערוכה "מנהרת זמן - יפן והיהודים" מציינת 70 שנה של יחסים דיפלומטיים בין יפן לישראל. התערוכה מתמקדת בנקודת המפגש בין יפן לבין היהודים דרך יצירות אמנות של אמנים יפניים המתייחסים לנרטיב היהודי של הצלה והשמדה. סיפור ההצלה מתבסס על המחווה ההומנית של סגן הקונסול היפני בעיר קובנה, ליטא, צ'יאונה סוגיהרה, שהנפיק בקיץ 1940 למעלה מאלפיים ויזות מעבר ליפן. בדרך זו הציל סוגיהרה למעלה מששת אלפים יהודים. לצד מיצב הווידאו של האחים שימורה ברוס מוצגים צילומים נדירים משנת 1941 של קבוצת הצילום טאנפיי וביניהם גם צילומי הפליטים שהגיעו ליפן.

דני קרוון | 2021-1930 | תרגם את שפתו האמנותית מבלי לאבד את הביוגרפיה שלו ויצר דיאלוג בין עבודותיו למקום ולהוויה היפנית. שלוש יצירות מרכזיות, מבחינת היקפן ורמת שימורן שוכנות לאורכה של יפן, בשלושה איים שונים. באי הצפוני הוקאיידו, "הדרך אל הגן הנסתר" ממוקמת ביער הפיסול בפאתי העיר סאפורו; באי המרכזי הונשו, במחוז נארה, "יער האמנות מורו"; ובאי הדרומי קיושו, עומדת היצירה "בראשית". התערוכה מתמקדת בשלוש יצירות אלה.
האמנות הסביבתית של דני קרוון כוללת את אלמנט החוויה, התגובה, יצירת הקשר שבינה לבין המבקר בה. המבקר אינו גורם חיצוני, זר, אלא הוא חייב לנוע בתוך היצירה כדי לחוות אותה, והיצירה איננה מושלמת בלעדיו. כבר במבט ראשון מזמינות היצירות את המבקר לגלות אותן מבפנים. שלוש היצירות הן "תלויות מקום", וניסיון להעביר אותן למקום אחר יוציא אותן מן ההקשר הייחודי שלהן להיסטוריה ולגיאוגרפיה המקומית. בשלוש היצירות קיים שיח בין חלקי היצירה, קרובים או רחוקים, והם היצירה השלמה רק כמכלול.

יאסוהירו סוזוקי | יליד 1979| הוא מעצב אמן. סוזוקי אינו עומד בהגדרה הקונבנציונלית של מעצב מכיוון שאינו מגביל את יצירותיו רק למוצרים אסתטיים ושימושיים. עיצוביו משפרים את איכות חיינו בזכות המפגש עימם ומשפיעים על האופן שבו אנו חווים את הסביבה בה אנו חיים.
בגישה מדעית שזורה בהומור משובח מבטא סוזוקי את עולמו הפנימי ואת הדרך שבה הוא מביט על העולם והסביבה וחווה אותם. חוויות יומיומיות של שמחה ופחד מקבלות מקום מרכזי ביצירותיו. בכישרון רב מנתק סוזוקי חפצים משימושיהם היומיומיים והמוכרים ומעניק להם זהות חדשה. כך, עלי כרוב הופכים לקערה, אקדח יורה טיפות עיניים ועץ מחליף את עליו בעיניים. סוזוקי מטשטש את הגבול שבין האדם לטבע – הטבע מופיע בגוף האדם והאדם נטמע בטבע.
איורים פשוטים למראית עין הם חלק אינטגרלי מתהליך היצירה שלו ודרכם חושף סוזוקי את המכניזם של מחשבותיו. בתערוכה מונגשים מוצר, איור וטקסט – שלושת הממדים בהם עוסק האמן, ואת ההסברים המלווים את המוצגים כתב בעצמו.

לציורים קומיים (ביפנית: מאנגה או קיוגא) מסורת ארוכה ביפן, שתחילתה בעולם הדת כבר במאה ה-8. הציורים עברו חילון והופיעו בתקופת אדו, במאות ה-17 עד מחצית ה-19, כתיאור הומוריסטי ללא הקשר דתי. מקבץ היצירות המוצג כאן נוצר על ידי שלושה אמנים מאסכולת אוטאגאווה אשר נמנתה עם אחת האסכולות המובילות של סוגת האוקיו-א ("תמונות מן העולם המרחף"). סוגה זו תארה בציורים והדפסים את הווי התרבות העממית של התקופה. יצירות אלה משקפות את הפן הקומי בסצנות יומיומיות בחיי האדם ואת יכולתו לסייע בהתמודדות עם קשיי החיים. חלקן מתמקדות בהבעות פנים ואחרות במצבים המעלים חיוך על פני המתבונן. שלושת האמנים, טויוקוני, הירושיגה וקוניושי, נהגו לחתום על יצירותיהם בחתימה מיוחדת שמשמעותה "קריקטורה מאת האמן". ההומור המוצג כאן חוצה תרבויות וזמנים ומשמש חוט מקשר בין היומיום של אנשי העבר ביפן לחיינו בהווה.